Είναι μάλλον ο συντομότερος μαραθώνιος του κόσμου. Η Βηθλεέμ είναι περιστοιχισμένη από τοίχος σε τέτοιο βαθμό που δεν υπάρχει καμία διαδρομή 42 χλμ. που να μπορούν να περάσουν οι αθλητές. Ωστόσο δεν φαίνεται να υπήρχαν πολλοί αθλητές μεταξύ των συμμετεχόντων. Η πλειοψηφία των 6.000 συμμετεχόντων στο σημείο εκκίνησης, κρατώντας αφίσες, σημαίες και μπαλόνια, ολοκλήρωσαν την απόσταση περισσότερο με βηματισμό παρά με ταχύτητα που θα έβλεπες στους Ολυμπιακούς αγώνες.
Ο γηραιότερος συμμετέχων, σε ηλικία 87 ετών, υποστήριξε το σύνθημα του μαραθωνίου με ιδιαίτερη πεποίθηση. Έχοντας βιώσει κατά τη διάρκεια της μακράς ζωής του την κατοχή από τους Οθωμανούς, τους Βρετανούς, τους Ιορδανούς και τους Ισραηλινούς, έκανε ένα ενεργητικό βήμα για το «Δικαίωμα στη Μετακίνηση».
Η ατμόσφαιρα της εκδήλωσης, που οργανώθηκε από εκατοντάδες εθελοντές, έμοιαζε με γιορτή. Μουσική καλωσόριζε τους συμμετέχοντες μπροστά από το Κέντρο Ειρήνης της Βηθλεέμ. Από τις γιγαντοοθόνες και τα μεγάφωνα οι δρομείς ενθαρρύνονταν, ενώ τους παρέχονταν νερό, μήλα και φέτες πορτοκαλιού για την απαραίτητη ενέργεια που χρειάζονταν για να αντέξουν.
Ο κόσμος ωθούσε πολλά αναπηρικά καρότσια στις ανηφόρες, και χαιρετούσε φιλικά τους Ισραηλινούς στρατιώτες στα φυλάκιά τους, παρόλο που λίγα μόνο μέτρα παραπέρα οι φωτογραφίες των Παλαιστίνιων νέων που έχουν φυλακιστεί υπενθύμιζαν μια από τις πολλές παραβιάσεις των θεμελιωδών ανθρωπίνων δικαιωμάτων από την στρατιωτική κατοχή.
Η διοργάνωση ήταν ένα τεράστιο επίτευγμα του αθλητικού διευθυντή Eitedal Ismail, που διοργάνωσε τον μαραθώνιο για πέμπτη φορά στην καρδιά της Παλαιστίνης. Μόνο τα σημάδια κατά μήκος της διαδρομής παραμένουν, με την αίσθηση ότι απομένουν παραπάνω χιλιόμετρα. Ωστόσο ούτε ο χρόνος ούτε η απόσταση έχουν σημασία, γιατί πολλά μπλουζάκια έγραφαν:
We run for (Τρέχουμε για):
Peace (Ειρήνη)
Happiness (Ευτυχία)
Love (Αγάπη)
Freedom (Ελευθερία)
Justice (Δικαιοσύνη)
Dignity (Αξιοπρέπεια)
Identity (Ταυτότητα)
Humanity and Hope (Ανθρωπιά και Ελπίδα)
WE RUN FOR PALESTINE (ΤΡΕΧΟΥΜΕ ΓΙΑ ΤΗΝ ΠΑΛΑΙΣΤΙΝΗ)
Φωτογραφίες από المصور العجوز και Ina Darmstädter
Μετάφραση από τα Γερμανικά: Pressenza Athens
מרתון בבית-לחם- יותר טיול רגלי למען חופש התנועה
זהו כנראה המרתון הקצר בעולם. בית לחם מוקפת בחומת ההפרדה ואין לספורטאים אפשרות לרוץ 42 ק“מ רצופים. עם זאת, נראה שרק חלק קטן מ 6000 המשתתפים שהשלימו את מרתון בהליכה עם פוסטרים, באנרים ובלונים הם ספורטאים.
המשתתף המבוגר ביותר בן 87 תמך באופן חד משמעי במוטו של המרתון. בתור מי שחווה בחייו הארוכים שלטונות זרים רבים- עותמאני, בריטי, ירדני וישראלי, הוא צועד מלא אנרגיה למען „הזכות לתנועה“.
האווירה הייתה כמו פסטיבל עם. מוזיקה בירכה את המשתתפים מול מרכז השלום בבית לחם. המשתתפים לוו עם מסכי ענק ורמקולים עם מוזיקה תוך כדי שקיבלו מהתומכים משקאות על הדרך כדי לספק את האנרגיה להתמיד.
משתתפים בכסאות גלגלים נעזרו בדחיפה בעליות חדות, ניפנפו לשלום לחיילים במגדלי השמירה, כשבמרחק מטרים ספורים בלבד תלויות תמונות של נערים ונערות פלסטינים עצורים, תזכורת לפגיעה הקשה בזכויות האדם בסיסיות במשטר הצבאי של הכיבוש.
הארגון הציג את הופעתה המבריקה של המנהלת הספורטיבית של המרתון, איתדל איסמעילֿ, אשר מארגנת את המרתון הפעם החמישית בליבה של פלסטין. אפילו סימון המסלולים היה אתגר ונראה שפה ושם משתתפים הלכו יותר מהמתוכנן. אבל כל אלו משחקים תפקיד שולי, כי על החולצות של המשתתפים ניתן לראות מה מהות המרתון בשבילם:
שלום
אושר
אהבה
חופש
צדק
כבוד
זהות
אנושיות ותקווה- אנחנו רצים למען פלסטין
התמנות צולמו על ידי المصور العجوز ואינה דרמשטטר
