Hebräisch weiter unten/Hebrew below

Es ist der vermutlich kürzeste Marathon der Welt. Bethlehem ist durch die Trennungsmauer so eingekreist, dass es keine 42 km am Stück gibt, die die Sportler absolvieren können. Allerdings scheint es auch nur wenige SportlerInnen unter den TeilnehmerInnen zu geben. Die Mehrzahl der 6000 Starterinnen und Starter absolvierten die Streckenabschnitte mit Postern, Fahnen, Luftballons bestückt eher in Schrittgeschwindigkeit, als im Hinblick auf olympische Ergebnisse.

Der älteste Teilnehmer unterstützte mit seinen 87 Jahren das Motto des Marathons mit besonderer Überzeugung. Erfuhr er in seinem langen Leben die osmanische, britische, jordanische und israelische Fremdherrschaft tritt er energischen Schrittes  für das „Right to movement“ an.

Die Stimmung des mit Hunderten von Freiwilligen organisierten Events glich einem Volksfest. Musik begrüsste die TeilnehmerInnen vor dem Friedenszentrum Bethlehems. Über Videowände und Lautsprecheranlagen wurden die LäuferInnen beschallt während  Wasser, Äpfel und geschnittene Orangen die nötige Energie zum Durchhalten lieferten.

Mancher Rollstuhl wurde an bergigen Abschnitten angeschoben, israelische Soldaten in ihren Beobachtungstürmen mit freundlichem Winken bedacht, obwohl nur wenige Meter weiter die Fotos von inhaftierten palästinensischen Jugendlichen an eine von vielen Verletzungen fundamentaler Menschenrechte durch die Militärbesatzung erinnern.

Die Organisation stellte eine Glanzleistung der Sportdirektorin Eitedal Ismail dar, die den Marathon zum 5. Mal im Herzen Palästinas ausrichtete. Allein an den Streckenmarkierungen haperte es. Blieb doch das Gefühl nicht aus, den einen oder anderen Kilometer zu viel gelaufen zu sein. Doch spielten Zeit und Strecke nicht wirklich eine Rolle, denn auf vielen T-Shirts stand zu lesen:

We run for:
Peace
Happiness
Love
Freedom
Justice
Dignity
Identity
Humanity and Hope
WE RUN FOR PALESTINE

Die Bilder sind von المصور العجوز und Ina Darmstädter

מרתון בבית-לחם- יותר טיול רגלי למען חופש התנועה

זהו כנראה המרתון הקצר בעולם. בית לחם מוקפת בחומת ההפרדה ואין לספורטאים אפשרות לרוץ 42 ק“מ רצופים. עם זאת, נראה שרק חלק קטן מ 6000 המשתתפים שהשלימו את מרתון בהליכה עם פוסטרים, באנרים ובלונים הם ספורטאים.

המשתתף המבוגר ביותר בן 87 תמך באופן חד משמעי במוטו של המרתון. בתור מי שחווה בחייו הארוכים שלטונות זרים רבים- עותמאני, בריטי, ירדני וישראלי, הוא צועד מלא אנרגיה למען „הזכות לתנועה“.

האווירה הייתה כמו פסטיבל עם. מוזיקה בירכה את המשתתפים מול מרכז השלום בבית לחם. המשתתפים לוו עם מסכי ענק ורמקולים עם מוזיקה תוך כדי שקיבלו מהתומכים משקאות על הדרך כדי לספק את האנרגיה להתמיד.

משתתפים בכסאות גלגלים נעזרו בדחיפה בעליות חדות, ניפנפו לשלום לחיילים במגדלי השמירה, כשבמרחק מטרים ספורים בלבד תלויות תמונות של נערים ונערות פלסטינים עצורים, תזכורת לפגיעה הקשה בזכויות האדם בסיסיות במשטר הצבאי של הכיבוש.

הארגון הציג את הופעתה המבריקה של המנהלת הספורטיבית של המרתון, איתדל איסמעילֿ, אשר מארגנת את המרתון הפעם החמישית בליבה של פלסטין. אפילו סימון המסלולים היה אתגר ונראה שפה ושם משתתפים הלכו יותר מהמתוכנן. אבל כל אלו משחקים תפקיד שולי, כי על החולצות של המשתתפים ניתן לראות מה מהות המרתון בשבילם:

שלום

אושר

אהבה

חופש

צדק

כבוד

זהות

אנושיות ותקווה- אנחנו רצים למען פלסטין

התמנות צולמו על ידי المصور العجوز ואינה דרמשטטר